<h1>ארחות חיים הלכ' סעודה סימן ל"ה</h1>
<h2>דף מא:</h2>
דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם. לאחר הסעודה טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם. בשמועה זו מפ' הגאונים כמה פירושים אמנם הנכון מה שפי' ה"ר יצחק ז"ל וזה פירושו דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה כגון בשר וביצים ודגים ובשר מליח וגבינה שאין דרך לאוכלן שלא בשעת סעודה כמו שדרך לאכול פירות אבל דרכן של אלו לאוכלן בתוך הסעודה להשביע וכן דרך דייסא דחביץ קדר' ושאר מיני קדר'. פי' דייסא תבשיל של חטים כתושין וחביץ קדרה תבשיל שעושין מקמח ודבש ונעשה עבה ע"י הדבש שדרך לאוכלן כל אלה בסעוד' להשביע וכיון שהדבר כן מעיקר הסעוד' הם שהרי משביעין וכונת' של בני אדם להשביע ואע"פ שאוכלן בלא פת בין שבאו בתוך הסעוד' בין שבאו לאחר הסעוד' אינו מברך לא לפניהם ולא לאחריהם לפי שנכללין עם הפת עצמו וברכת הלחם שבירך תחלה וברכ' המזון שיברך לבסוף פוטרתן וכן דעת הרשב"א ז"ל. והוסיף עוד בדין זה פת הבאה בכסנין דהיינו כעין אובלי"אש ואותן העושין כעין כיסין שממלאין מינין בשמים אם באין בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. ואם באו לאחר הסעודה דהיינו לאחר סלוק הטבלא טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם עכ"ל. אבל דברים שאינם באים מחמת סעודה כגון פירות וכיוצא בהם אם הביאן בתוך הסעודה ללפת אינם טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם. ואם באו שלא ללפת ואכלן בלא פת אינן מעיקר הסעודה וטעונין ברכ' לפניהם שאין נגררים אחר ברכת המוציא שבירך תחלה אבל אין טעונים ברכה לאחריהן שכיון שעתיד לברך ברכת המזון על מה שאכל גם זה נכלל עמו.
ודברים הבאים לאחר הסעודה כלומר אחר שסיימו כל סעודתן אין אותם דברים נטפלים עם המאכל כלל אע"פי שעדיין לא ברכו ברכת המזון וצריך לברך ברכה הראויה להם תחלה וסוף וכן פסק הרשב"א ז"ל. וכתב הר"י הזקן ז"ל כי מ"ש רבותינו דברים הבאים לאחר הסעודה טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם זהו בימי חכמי התלמוד שהיה מנהגם לעקור השלחן קודם ברכת המזון וע"כ אמרו שאין מצטרף כלל עם מה שאכל אבל נרא' כסעודה בפני עצמה וע"כ צריך לברך עליו תחלה וסוף אבל בזמן הזה שאין המנהג לעקור השלחן עד אחר ברכת המזון אע"פי שסיים לאכול כל זמן שלא בירך ברכת המזון אינו נקרא לאחר סעודה אבל דנין הדבר כמו בתוך הסעודה וטעונין ברכה לפניהם אבל לא לאחריהם וכן צריך לפרש בכל מקו' שתמצא בתלמוד לאחר המזון אין הדין נוהג אלא בימי חכמי התלמוד אבל עכשיו יש לו דין כמו בתוך הסעודה וכ"כ בתוספות. וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל וביאר עוד דברים הבאים לפני הסעודה ודעתו לאכול פת אחריהם טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם שהם כדברים הבאים לאחר הסעודה וכן נמי פסק הירושל' וכן עיקר.
ואז"ל כל שהוא עיקר ועמו טפל' מברך על העיקר ופוטר את הטפלה מכאן למדנו שאם מלפת את הפת במיני פירו' כגון ענבים ותאנים תפוחים ואגוזים והדומה להם או במיני ירקות כגון החציר הבצלים והשומים וכיוצא בהם או במעשה קדרה של מיני קטנית או תבשיל של מיני דגן או תבשיל של קמח והדומה להם ואצ"ל דברים המיוחדים ללפת כגון בשר ודגים וביצים וגבינה וחלב כל אלה הפת פוטרתן ואע"פי שלא היו על השלחן בשעה שבירך על הלחם וכן יכול לטבל פתו ביין ולא יברך על היין כלל כי הפת עיקר והיין טפל וכבר בירך על הפת ולעולם אינו חייב לברך על המשקה לא בפה"ג ולא שהכל עד שישתה אותו תערובת וכן כשנותנין בקערה יין ומלח או שאר תבלין לעשות מטעמים לטבול בהן בשר אין צריך לברך על אותו יין שהבשר עיקר וכבר נפטר בברכ' הלחם שהרי בא ללפת הפת. ואם יאכל בשר בלי פת יברך על הבשר שהכל ויפטור הטבול שהוא תפל לו. ויש גאוני' חולקין על זה ואומרים כי ודאי הדברים המיוחדין ללפת כגון בשר וביצים ודגים וגבינה וחלב או תבשיל של ירקות שכל אלו אין חשובין מזון בפני עצמן אך מיוחדין הן ללפת אף על פי שלא היו על השלחן בשעה שבירך על הלחם וגם אלה לא היה בדעתו שיביאו אותם אלא שהובאו אחר כן דרך מקרה ומלפתין בהם הפת פוטרתן. אבל מעשה קדרה של מיני דגן כגון תבשיל של חטים או של קמח וכיוצא בהן שהם מזון בעצמן אם הובאו על השלחן אחר ברכת הלחם אפי' אוכל אותם עם הפת אין הפת פוטרתן לפי שבטל' דעתו אצל כל אדם שאינן מיוחדין ללפת ולפי' אין לפטור אותן מברכה שלפניהם אבל מברכ' שלאחריהם שהיא על המחיה נרא' ודאי שברכת המזון פוטרת כל דבר שבמזון שבא בתוך הסעודה וה"ה לכל פירות האילן שהובאו על השלחן אחר ברכת המוציא כגון אגוזים ותפוחים וכיוצא בהם אם אוכלין אותם עם הפת כדרך שאוכלין בני אדם שמלפתין בהם את הפת נאמר שבטלה דעתם אצל כל אדם וצריכין ברכ' לפניהם לפי שאין ברכת הלחם פוטרת אלא דבר שיש בו תורת לפתן משא"כ באלה. אבל אם הובאו על השלחן קודם ברכת הלחם שוב אין צריכין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם לא פירות ולא מעשה קדרה כיון שעומדין לפניו בשעת המוציא היה דעתו על כל מה שלפניו שמלפת וכן אז"ל בירך על הפת פטר את הפרפרת ופרפרת נקרא כל דבר הבא עם הפת וי"מ פת צנומה בקערה וכתב הרשב"א ז"ל ברך על הפרפרת פטר את מעשה קדרה ואפילו בסתם ובשלא מתכוין וברכת פרפרת ומעשה קדרה שוות דכלהו מיני מזונות מברכין להו. וכתב הר' יונה ז"ל שאם מביאין על השלחן מיני פירות ללפת ואח"כ אוכלין אותן בלא פת אחר שאכלו בהם את הפת מאחר שמתחלה עשו מהם עיקר הלפתן ונפטרו בברכת הפת אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל וביאר עוד ונראה שאם התחילו לאכול מהן בתוך הסעודה ונמשכה אכילתן עד אחר הסעודה גם אותן שאכל אחר סעודה אינן טעונין ברכה לאחריהם שהכל הולך אחר התחלת אכילתן.
